Vayedaber

וּבַפְּרָקִים — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.

Traduction

And at the breaks between the paragraphs one may greet due to respect and respond with a greeting to any person. And if that is the case, the mishna is no longer difficult.

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּפָגַע בּוֹ רַבּוֹ אוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ, בַּפְּרָקִים — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מֵשִׁיב. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּבַפְּרָקִים — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.

Traduction

The Gemara remarks: This version of the dispute was also taught in a baraita: One who is reciting Shema and happens upon his teacher or one who is greater than he, at the breaks between the paragraphs he may greet him due to respect and, needless to say, he may respond. And in the middle of each paragraph, he may greet another due to fear and, needless to say, he may respond. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: In the middle of each paragraph one may greet due to fear and respond due to respect. And in the breaks between the paragraphs one may greet due to respect and respond with a greeting to any person. The proposed additions to the mishna appear in the version of the dispute cited in the baraita.

בְּעָא מִינֵּיהּ אַחַי תַּנָּא דְבֵי רַבִּי חִיָּיא מֵרַבִּי חִיָּיא: בְּהַלֵּל וּבַמְגִילָּה מַהוּ שֶׁיַּפְסִיק? אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר: קְרִיאַת שְׁמַע דְּאוֹרָיְיתָא — פּוֹסֵק, הַלֵּל דְּרַבָּנַן מִבַּעְיָא?! אוֹ דִלְמָא פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא עֲדִיף.

Traduction

Aḥai, the tanna who recited mishnayot in the school of Rabbi Ḥiyya, raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya: May one interrupt during the recitation of hallel and the reading of the Megilla, Esther, to greet someone? Do we say that it is an a fortiori inference; if in the middle of Shema, which is a biblical obligation, one may interrupt in order to greet someone, all the more so, in the middle of hallel, which is a rabbinic obligation, one may interrupt? Or, perhaps, publicizing the miracle is more significant, so one may not interrupt hallel or the Megilla at all.

Rachi non traduit

אחי. כך שמו:

תנא דבי רבי חייא. שהיה שונה בבית רבי חייא:

מהו שיפסיק. לשאלת שלום:

אֲמַר לֵיהּ: פּוֹסֵק, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אָמַר רַבָּה: יָמִים שֶׁהַיָּחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל, בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק פּוֹסֵק, בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק — אֵינוֹ פּוֹסֵק, וְיָמִים שֶׁאֵין הַיָּחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל — אֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פּוֹסֵק.

Traduction

Rabbi Ḥiyya said to him: One interrupts and it is of no concern. Rabba said: On days when the individual completes the entire hallel, i.e., the days on which there is a rabbinic obligation to recite hallel, an individual may interrupt between one paragraph and another; however, one may not interrupt in the middle of the paragraph. On days where the individual does not complete the entire hallel, i.e., days on which the recitation of hallel is merely a custom, not a rabbinic obligation, one may interrupt even in the middle of the paragraph.

Rachi non traduit

ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל. שהוא חובה לכל אדם והם אחד ועשרים יום בשנה כדאמרינן במסכת ערכין (ד' י.):

Tossefoth non traduit

ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל. לאו דוקא יחיד אלא אפילו צבור קורא יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד כמו שהיו בשחיטת פסחים בי''ד בניסן ולאו דוקא גומר דודאי קי''ל דימים שאין יחיד גומר את ההלל אין חובה לאמרו כלל אפילו בדילוג דהכי משמע בערכין (פ''ב ד' י:) דחשיב כ''א יום דיחיד גומר בהן את ההלל ופריך ר''ה וי''כ נמי לימא משמע דבשאר ימים טובים כמו בראשי חדשים פשיטא ליה דאין לומר מדלא חשיב יותר מכ''א יום וגם מדלא קאמר לגמור בר''ה ובי''ה דאז הוה משמע דבשאר ימים טובים כמו בר''ח ודאי אין גומרין אבל קורין אבל עתה משמע אפילו קורין לא וכן משמע בפרק בתרא דתענית (ד' כח:) רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קא קרו בר''ח סבר לאפסוקינהו. פירוש שהיה סובר שהיו גומרים אותו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש''מ מנהג אבותיהם בידיהם אלמא דימים דאין גומרין בהן הלל אין חובה לאמרו ומה שאנו אומרין אותו היינו משום מנהג. וכתוב במחזור ויטרי כיון שאינו אלא מנהג בעלמא לא מברכינן עליה כדאמר פרק לולב וערבה (סוכה ד' מד:) אין מברכין על דבר שהוא מנהג. ומיהו אומר ר''ת דאינו ראיה דאטלטול ודאי לא מברכינן אבל על מצוה פשיטא דמברכינן דהא חזינן כל יו''ט שני אינו אלא מנהגא ומברכין והכא נמי משמע דמברכין דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה ועוד ראיה דמברכינן על מנהגא מהא דרב על לבי כנישתא וכו' ואם לא ברכו בתחלה אמאי לא הרגיש רב דהוה מנהגא עד שדלגו אלא בוודאי ברכו מפני שמברכים בטוב על מנהגא ובשביל כן לא הרגיש עד הדלוג וא''ת אמאי לא אסיק אדעתיה אם ברכו לקרות או לגמור וי''ל דבכך אין לחוש שבטוב יכול לברך לגמור אפי' כשהוא מדלג או איפכא ומה שמברכין כך על הדלוג לקרות וכשהן גומרין לגמור כדי שלא יטעו ומשום הכי לא היה יכול להבין מתוך הברכה עד הדלוג ויש שרוצין לומר דיחיד האומר הלל בימים שאין גומרין שאין לו לברך ומיהו השר מקוצי היה אומר דכיון שרצה לחייב עצמו מברך ואין זה ברכה לבטלה מידי דהוה אלולב ואתפילין דהני נשי מברכות אע''ג שאינן חייבות ובלילי פסחים יש שמברכין פעמים בתחלה לקרות ואחר הסעודה אחר שפוך מברכין לגמור ומייתי ראיה מירושלמי (דפרק א') מההיא דמייתי עלה דכל הברכות פותחין בברוך חוץ מן הברכות הסמוכות לחברתה וברכת הפירות והמצות ופריך בירושלמי עלה והא איכא גאולה פירוש אשר גאלנו דסמוכה לחברתה ואמאי פותחת בברוך שנייא דאם שמעה בבהכ''נ יצא ופריך והרי סופה פירוש יהללוך דאינה סמוכה שהסעודה מפסקת ואפ''ה אינה פותחת בברוך ומשני שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר פירוש אחת להבא זו היא אותה ברכה שמברכין אחר אכילה לגמור ולאותה ברכה היא סמוכה אחת לשעבר היינו אותה שבירך קודם אכילה אלמא דמברכין שני פעמים אבל זה הפירוש אינו מיושב דהרי סיפא משמע דקאי אברכה דאשר גאלנו דקאי בה מתחלה אלא ודאי אברכה דאשר גאלנו קאי כאשר אפרש מיהו משמע בירושלמי כאשר פירשתי תחלה שהיו מברכין ב' פעמים תחלה וסוף אבל אומר ר' יהודה דזו היא תמיהא גדולה מאחר שבירך קודם אכילה אמאי מפסיק ואוכל בינתים שהרי בימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל כיון שבירך תחלה כמו הכא אינו מותר לפסוק אלא מפני הכבוד דאי בשלא בירך אמאי לא יפסיק באמצע אפילו שלא מפני הכבוד הא לא היה מפסיק שום ברכה אלא נראה הא דפריך בירושלמי הרי גאולה דמשמע דמברכין עליה בתחלה איירי באדם שעושה הסדר בבת אחת שאז אינו מפסיק שאינו צריך אבל אנו שמפסיקין לאכול אין לנו לברך כלל לא בתחלה ולא בסוף והא דקאמר בירושלמי והרי סיפא זהו אשר גאלנו דחותמת בברוך ואמאי והא הודאה בעלמא היא כברכת פירות ואמאי חותמת בברוך ומשני שתים הנה שתי גאולות אחת להבא ואחת לשעבר פירוש לעתיד כמו יגיענו וגם היא ארוכה קצת וגם יש בה לשעבר כמו אשר גאלנו מגאולת מצרים לפיכך חותמת בברוך ומה שהקשה מיהללוך שאינה סמוכה לפי מה שפרשתי עתה ואפ''ה אינה פותחת בברוך יש ליתן טעם לפי שהיא הודאה בעלמא ואפילו שהיא ארוכה קצת תקנו בה חתימה ולא פתיחה כמו אלהי נשמה. וכן משמע בירושלמי שהיה דרכן לומר הלל בבית הכנסת ואח''כ שותין כוסות שלהם בביתם בלא שום סדר דבעי בירושלמי (פ' ע''פ) שתאן בבת אחת מהו פירוש זה אחר זה בלא הלל וסדר בינתים מהו שמעינן מן הדא דא''ר יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא וכן משמע בתוספתא דמי שלא היה יודע ונכנס בבית הכנסת וכו' והשתא נמי מיושב דבשביל כך פותחת ברכה דאשר גאלנו בברוך דטעמא שאינה סמוכה כי הא דאם קרא הלל בבהכ''נ יצא:

אִינִי?! וְהָא רַב בַּר שְׁבָא אִיקְּלַע לְגַבֵּיהּ דְּרָבִינָא, וְיָמִים שֶׁאֵין הַיָּחִיד גּוֹמֵר אֶת הַהַלֵּל הֲוָה, וְלָא פְּסֵיק לֵיהּ!

Traduction

The Gemara questions this: It that so? Didn’t Rav bar Shaba once happen to come before Ravina on one of the days when the individual does not complete the entire hallel, and Ravina did not interrupt his recitation of hallel to greet him?

שָׁאנֵי רַב בַּר שְׁבָא דְּלָא חֲשִׁיב עֲלֵיהּ דְּרָבִינָא.

Traduction

The Gemara responds: The case of Rav bar Shaba is different, as Rav bar Shaba was not considered important to Ravina. That is the reason that he did not interrupt his recitation of hallel to greet him.

בְּעָא מִינֵּיהּ אַשְׁיָאן תַּנָּא דְבֵי רַבִּי אַמֵּי מֵרַבִּי אַמֵּי: הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית מַהוּ שֶׁיִּטְעוֹם? אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה קַבֵּיל עֲלֵיהּ — וְהָא לֵיכָּא. אוֹ דִילְמָא: הֲנָאָה קַבֵּיל עֲלֵיהּ — וְהָא אִיכָּא.

Traduction

Having mentioned the dilemma raised by one of those who recite the mishnayot in the study hall, the Gemara cites that Ashyan, the tanna who recited mishnayot in the school of Rabbi Ami, raised a dilemma before Rabbi Ami: May one who is fasting taste the food that he is preparing to determine if it spiced properly? Did he accept upon himself to refrain from eating and drinking, and that is not eating and drinking; it is merely tasting? Or, perhaps, he accepted upon himself to refrain from deriving pleasure from food, and that is pleasure when he tastes.

Rachi non traduit

מהו שיטעום. את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין:

Tossefoth non traduit

או דילמא הנאה קביל עליה. האי לישנא משמע דמיירי בתענית יחיד שקבל עליו אבל בתענית הכתוב לא:

אָמַר לֵיהּ: טוֹעֵם וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מַטְעֶמֶת אֵינָהּ טְעוּנָה בְּרָכָה, וְהַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית טוֹעֵם וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

Traduction

Rabbi Ami said to him: He tastes and it is of no concern. This was also taught in a baraita: Tasting a cooked dish does not require a blessing beforehand, and one who is fasting may taste and it is of no concern.

Rachi non traduit

מטעמת. טעימת תבשיל:

Tossefoth non traduit

טועם ואין בכך כלום. פירש ר''ח שחוזר ופולט דלא חשיב הנאה מן הטעימה אבל בולע לא אפילו בשאר תעניות ומשום הכי הפולט אינו צריך ברכה שאינו נהנה:

עַד כַּמָּה?

Traduction

The Gemara asks: How much may one who is fasting taste?

רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי טָעֲמִי עַד שִׁיעוּר רְבִיעֲתָא.

Traduction

The Gemara responds: When Rabbi Ami and Rabbi Asi would fast, they would taste up to a quarter of a log.

Rachi non traduit

רביעתא. רביעית הלוג:

אָמַר רַב: כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִילּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ''חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא''. אַל תִּקְרֵי, ''בַּמֶּה'' אֶלָּא ''בָּמָה''.

Traduction

Rav said: Anyone who greets another person in the morning before he prayed, it is as if he built an altar for idol worship, as it is stated: ''Cease you from man, in whose nostrils there is breath, for how little is he to be accounted'' (Isaiah 2:22). When one’s soul is breathed in through his nostrils in the morning (ge’onim) he should turn to no one other than God. And do not read it as it is written, bameh, how; but rather, read bama, altar.

Rachi non traduit

חדלו לכם מן האדם. כשיש לכם לעסוק בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי לאו הכי למה ליה לחדול:

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בַּמֶּה חֲשַׁבְתּוֹ לָזֶה וְלֹא לָאֱלוֹהַּ?

Traduction

And Shmuel said: The word bameh should not be taken in anything other than its literal connotation. The verse must therefore be understood: How did you consider him so significant, that you gave him priority and not God? Certainly you should have honored God first.

Rachi non traduit

ושמואל. לא דריש לשון במה אלא כמשמעו במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי:

מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב!

Traduction

Rav Sheshet raises an objection: We learned in our mishna that in the breaks between the paragraphs one may greet an individual due to respect, and respond to another’s greeting due to respect, despite the fact that the recitation of Shema precedes the Amida prayer.

Rachi non traduit

שואל מפני הכבוד. והא ק''ש קודם תפלה הוא וקתני שואל:

תַּרְגְּמַהּ רַבִּי אַבָּא: בְּמַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ.

Traduction

Rabbi Abba explained this: The prohibition against greeting another in the morning refers specifically to when one sets out early to greet him at his door. If one simply happens to encounter another person, he is permitted to greet him.

Rachi non traduit

תרגמה רבי אבא. להא דרב ושמואל דאסרי:

במשכים לפתחו. אבל פגעו בדרך שואל:

Tossefoth non traduit

במשכים לפתחו. וכן הלכה אבל פגעו באקראי מותר:

אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי זֵירָא: כָּל הָעוֹשֶׂה חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל — כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. אָמְרוּ לוֹ ''בָּמָה'' אָמְרַתְּ? אָמַר לְהוּ: לָא, ''אָסוּר'' קָא אָמֵינָא.

Traduction

With regard to this same verse, Rabbi Yona said that Rabbi Zeira said: Anyone who tends to his own affairs before he prays, it is as though he built an altar. They said to Rabbi Yona: Did you say that it was as if one built an altar? Rabbi Yona responded to them: No; I said simply that it is prohibited.

(וְכִדְרַב אִידִי בַּר אָבִין דְּאָמַר) רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן: אָסוּר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ''צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו''.

Traduction

And as Rav Idi bar Avin said that Rav Yitzḥak bar Ashyan said: A person is prohibited to attend to his own affairs before he prays, as it is stated: ''Righteousness shall go before Him, and shall make His footsteps on a path'' (Psalms 85:14). One should first pray and acknowledge the righteousness of his Creator, and only then should he set out on his way.

Rachi non traduit

ה''ג. אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל:

צדק. תפלה שמצדיקו לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכי חפציו:

וְאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן: כָּל הַמִּתְפַּלֵּל וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ''צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו''.

Traduction

And, Rav Idi bar Avin said that Rav Yitzḥak bar Ashyan said: Anyone who first prays and only then sets out on his way, the Holy One, Blessed be He, tends to his affairs, as it is stated: ''Righteousness shall go before Him, and shall make His footsteps on a path.'' God will set righteousness before him and satisfy all his wishes, when he sets out on his way.

וְאָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי זֵירָא: כָּל הַלָּן שִׁבְעַת יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם נִקְרָא ''רַע'', שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע'', אַל תִּקְרֵי ''שָׂבֵעַ'' אֶלָּא ''שֶׁבַע''.

Traduction

Having mentioned his name, the Gemara tangentially cites what Rabbi Yona said that Rabbi Zeira said: One who goes seven nights without a dream, is called evil, as it is stated: ''He who has it will abide satisfied [save’a], he will not be visited by evil'' (Proverbs 19:23). Rabbi Yona reinterprets the verse: Do not read save’a, satisfied, but sheva, seven. One who sleeps for seven nights without being visited by a dream, is called evil.

Rachi non traduit

אל תקרי שבע אלא שבע. ילין בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו:

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמַּשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלָן — אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע''.

Traduction

Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥiyya bar Abba, said to him: Rabbi Ḥiyya said that Rabbi Yoḥanan said as follows: Anyone who fills himself with matters of Torah and goes to sleep, they do not deliver evil tidings to him, as it is stated: ''He who lies satisfied, will not be visited by evil.''

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים וְכוּ'.

Traduction

We learned in the mishna: These are the breaks between the paragraphs at which one is permitted to interrupt under certain circumstances. According to the first tanna, one may interrupt between the last paragraph of Shema and the blessing that follows it, but Rabbi Yehuda prohibits this.

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר בֵּין ''אֱלֹהֵיכֶם'' לֶ''אֱמֶת וְיַצִּיב'' לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב:

Traduction

Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda who said that one may not interrupt between eloheikhem and emet veyatziv. Furthermore, Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for Rabbi Yehuda’s opinion? This phrase evokes the verse as it is written: